הלכות סליחות וי"ג מידות

כ"ז אב תשפ"ה | 21/08/2025 | 16:40

א. תיקנו חכמים שיהיו תוקעים בשופר כל חודש אלול כדי להזכיר את ישראל שיעשו תשובה, ומנהג בני ספרד לתקוע באמירת י"ג מידות של רחמים ^א.

ב. נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותיקונים והוא הזמן המעולה ביותר ^ב.

ג. מקומות שנוהגין לומר סליחות קודם חצות לילה הוא מנהג רע ומר, ישתקע ולא יאמר, ואין ראוי להזכיר י"ג מידות אלא בעת רצון, וקרוב הדבר לקיצוץ בנטיעות ח"ו, אמנם בודאי שאפשר לומר הסליחות מחצות לילה ואילך ^ג.

ד. באמרו הסליחות באשמורת הבוקר, יברך בתחילה ברכות השחר ואח"כ יאמר תיקון חצות ואח"כ סליחות ^ד.

ה. האומרים סליחות בחצות לילה יתנו לבם לומר ק"ש על המטה קודם חצות, כי עיקר התיקון של ק"ש לאומרו קודם חצות, כמבואר בדברי רבנו האריז"ל, ובכל זאת אם לא אמרה קודם חצות יאמרנה קודם שיש ^ן.

ו. בחודש אלול ועשי"ת שאומרים בהם הסליחות ואומרים וידוי בתוך הסליחות, לא יאמרו וידוי קודם תיקון חצותה. וזהו דווקא לאומרים תיקון חצות סמוך לסליחות, כדי שלא יהא ככלב שב על קיאו ^ו.

ז. אם אין פנאי לומר גם תיקון חצות וגם סליחות וצריך לבטל אחד מהם, טוב שיאמר תיקון חצות שהוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות ^ז.

ח. עיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה ובנחת ובמיתון ובהכנעה יתירה, ובפרט הי"ג מדות, וכמו שכתוב (משלי יח, כג), תחנונים ידבר רש, ויש לו להבין מה שמוציא מפיו, בלב נשבר ונדכה. ולכן הנוהגים לומר עננו אבינו עננו, ועשה למען שמך, במהירות רבה ובחפזה, לא יפה עושים, וצריך לבטל מנהגם ולאומרם במיתון ^ח.

ט. יש לעורר לומר מילות הפיוטים כתיקונם ולא לשנות המשמעות במלעיל למלרע או להיפך. ואף אם בפיוטים יש משנים מחמת הניגון, מ"מ בהזכרת שם שמים יזהר מאד לאמרו כתיקונו מלרע דוקא, ולא יעשנו כשיר, דצריך לירא ולהזדעזע כשמזכיר שמו יתברך ^ט.

י. המנהג פשוט לומר בסליחות חמש פעמים י"ג מדות א) אחר שבט יהודה בדוחק ובצער קודם תחינת "רחמנא". ב) אחר תחינת רחמנא. ג) אחר אנשי אמונה אבדו. ד) אחר תמהנו מרעות. ה) בסוף הסליחות אחר זכרון לפניך בשחק שבסוף הפיוט "אם אפס". וכן מנהג ישיבתינו הקדושה ^י.

יא. צריך לומר י"ג מידות בכוונה גדולה, באימה, וביראה, ברתת, ובזיע. בכונת הלב ובנחת ובמתון, כי רבו סודותיהן והדברים עומדים ברומו של עולם ^יא.

יב. מנין י"ג מידות ע"פ הסוד הוא: א. אל. ב. רחום. ג. וחנון. ד ארך. ה. אפים. ו. ורב חסד. ז. ואמת. ח. נוצר חסד. ט. לאלפים. י נושא עוון. יא. ופשע. יב. וחטאה. יג. ונקה ^יב. וטוב שימנה הי"ג מדות באצבעותיו, כדרך שמונה י"א סמני הקטורת, והוא מנהג יפה ונכון ^יג.

יג. יאמר ויעבור וי"ג מידות, ונוהגים לכפוף הראש מעט ב"ויעבור ה' על פניו", ובתיבת 'ויקרא' מגביהין ראשן, ובתיבות ה' ה' שוחין מעט ^יד.

יד. השליח ציבור יאמר בקול רם תיבות "ויעבור ה' על פניו ויקרא", והציבור יאמרו עמו בלחש. ואח"כ יאמרו כולם בקול רם "ה' ה' אל רחום וחנון" עד "ונקה". וכאשר יאמר ויקרא בשם ה', יפסיק בין תיבת בשם, לתיבת ה'. ויזהר להטעים הפסק אשר בין ה' ה', כי סודו גדול מאד ^טו.

טו. אין אומרים י"ג מידות אלא בעשרה, ואם התחיל ויעבור עם הציבור והם ממהרים, או שהוא קורא לאט יכול להמשיך ולומר הי"ג מידות לבדו. אולם אם התחיל אל מלך עם הציבור, ולפני שהגיע לי"ג מידות הציבור סיימו לאומרו, יאמר י"ג מידות בטעמים או בהרהור ^טז.

טז. צריך להרים קולו באמירת י"ג מידות, וכדאיתא בפרקי דר"א התחיל משה צועק בקול גדול ואמר, ה' ה' אל רחום וחנון ^יז.

יז. מה שאמרו דצריך להתוודות בלחש, היינו ליחיד, אבל הש"ץ המתודה בנוסח הקבוע לרבים צריך להשמיע לרבים, ואם מתודה בלחש גוערין בו ^יח.

יח. סדר הזכרת הצדיקים בסליחות ע"ד הסוד הוא, אברהם יצחק יעקב, משה אהרן יוסף דוד פנחס ושלמה ^יט.

יט. בסליחות יש י"ב אלפא ביתא כנגד י"ב פרצופים שבאצילות כנודע ^כ.

כ. ידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון שיתפלל סליחות ^כא.

כא. מנהג חסידים ק"ק בית אל תכב"ץ שאומרים "שיר המעלות ממעמקים" קודם קדיש תתקבל ואין אומרים קדיש אחריו ^כב.

א. כתב ראבי"ה (ח"ב - מסכת ראש השנה סי' תקמב) מה שנהגו לתקוע מראש חדש אלול בכל יום ויום, הכי תניא בפרקי דרבי אליעזר, רבי יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עמד משה בהר, קורא מקרא ביום, ושונה משנה בלילה, ולאחר ארבעים יום ירד ושבר הלוחות בשבעה עשר בתמוז, ועשה ארבעים יום במחנה, והרגו הלוים את ישראל, והתקין כל שבט ושבט במקומו, באחד באלול אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות כד, יב) "עלה אלי ההרה" והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עולה להר שלא יטעו עוד בעבודה זרה, והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים מז, ו) "עלה אלהים בתרועה וגו", ולכך התקינו חכמים שיהיו תוקעין בראש חדש אלול כל החודש בכל שנה ושנה כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג, ו) "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וגו'", וכדי לערבב השטן שלא להשטין על ישראל.

וכן כדי להזהיר ולזרז את העם לעשיית תשובה כדברי הנביא עמוס (ג, ו) "אם יתקע בשופר בעיר ועם לא יחרדו". (טור או"ח סי' תקפא, סעי' א).

ועוד טעם על שם שנאמר (תהלים פא, ד) "תקעו בחדש שופר", כלומר חודש שלם יש לתקוע בשופר. (מנהגים להר"א טירנא, מטה משה).

ומובא בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' כא ד"ה ובדבר מתי) מתי יתחיל לתקוע בשופר אם מיום א' דר"ח אלול או מיום ב' דר"ח אלול? הנה מנהגנו הוא מיום ב' דר"ח, אבל יש מקומות שנוהגין להתחיל מיום א' דר"ח אלול ובח"א איתא שני המנהגים, ובמג"א (סי' תקפא ס"ק ב) הביא מהלבוש ושל"ה דסברי דצריך להתחיל מיום א' דר"ח אבל הוא דחה קושיתם ומסיק דאין לזוז מהמנהג שלנו שמתחילין מיום שני וכן איתא בסדור דרך החיים שמתחילין מיום שני, ומח"א חזינן שהיו מקומות שמתחילין מיום ראשון, ולכן כשאינו יודע איך מנהגם יש להתחיל מיום שני ואם ידוע להם שבאים ממקום שנהגו להתחיל מיום ראשון דר"ח אין להם לשנות, וכן משמע בסדור הר' יעב"ץ שמתחילין לתקוע ביום ב' אבל במקום שנהגו להתחיל מיום א' דר"ח הוי מנהגא, הרי שסתמא הוא מיום ב' אבל במקום שידוע שמתחילין מיום א' הוא ג"כ מנהגא שאין להם לשנות.

ב. ובשעה"כ (דף צ ע"א) כתב ענין הסליחות של בני ספרד באשמורת הבוקר לילי חודש אלול עד יוהכ"פ, העיד לי מהר"י סאגיש ז"ל שהוא ראה להאריז"ל שהיה אומר מלה במלה עם הציבור. עכ"ל.

כתב בבן איש חיל להרי"ח הטוב (ח"ב דרוש א') וז"ל: צריך שיקדים לקום באשמורת שאז מנדד שינה מעיניו בעת שהוא טוב לשינה ועל ידי זה מצער גופו וכו' ומראה רחמנות על נפשו שטינפה בעוונות, ובדין הוא שגם הקב"ה ירחם עליו בר"ה ועשי"ת ויקבל תשובתו אף אם אינו ראוי לזה לפי שורת הדין.

ועיין למו"ר מופת הדור שכתב בספרו חזון עובדיה (ימים נוראים הלכות סליחות הלכה ה) טוב שהחזן שאומר הסליחות יתעטף בציצית, על פי המובא בגמרא (ראש השנה יז:) "מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה [יג' מדות של רחמים] ואני מוחל להם" ואמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם.

ועיין בשו"ת תורה לשמה (סי' מט) שכתב דסדר הסליחות תיקנום אנשי כנסת הגדולה ודור הבא אחריהם עיין עליו שם. גם נוסח "אל מלך יושב על כסא רחמים" וגו' שתיקנוהו כהקדמה והכנה לאמירת הי"ג מידות של רחמים נתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה כמו שכתב בסידור אהלי יעקב.

ג. הרמ"ז ז"ל. ועיין בספר ראש אשמורות להרב משה ניגרין (שאלוניקי שנת שכח) אשר יצא על מנהג זה לומר סליחות בתחילת הלילה ועליהם נאמר (מלכים א יד, ט) "ואתי השלכת אחרי גוך", ומונה שם כמה טעמים לבטל מנהג זה. ועיין למו"ר מופת הדור זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סי' ז) על אותם קהילות שונות בחו"ל שנהגו לומר סליחות אחר תפילת ערבית קודם שיר המעלות וכו', והיו אומרים ויעבור וכו' וכבר התבטל מנהג זה ולא ראינוהו במקומותינו.

והביא את דברי רבנו האר"י בשער הכוונות (דרוש א של ערבית דף נב ע"ד), שאסור לומר י"ג מדות בלילה. והגאון המקובל רבי משה זכות בתשובה (סי' ל) האריך להסביר הדברים בטוב טעם ודעת על פי הקבלה, משום שחצי הלילה הראשון הוא זמן תגבורת הדינים, מדבר באופל יהלוך, ובהזכרת י"ג מדות בלילה אנו נראים כבאים להתגרות בהם וכמבקשים למנוע פעולתם ומעוררים קנאת כוחות הדינים נגדינו. ונמצינו משיגים מטרה הפוכה. וכל מי שיש לו מושג בתורת הח"ן, יודע ומבין שהנוהג כן בשעות הלילה הוא קרוב להיות מקצץ בנטיעות, ורק באשמורת הבוקר מחצות הלילה ואילך אומרים סליחות וי"ג מדות. ע"ש. וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' תקפא ס"ק ב), ובקשר גודל (סי' יט אות יא). וכן כתב בשלמי צבור (דף קמט:), ובכף החיים פלאג'י (סי' טז אות יג), ועוד אחרונים. וכל זה דלא כאגרות משה (או"ח ח"ב סי' קה) שכתב שאם א"א לציבור לומר סליחות אחר חצות יש להתיר להם בהוראת שעה לומר קודם חצות.

ד. מורה באצבע (אות רמד). ובאחרונים.

ה. בא"ח (וישלח אות י).

ו. כה"ח (סי' א ס"ק כג).

ז. ברכ"י (סי' תקפא אות ג), שהקם באשמורת ומצא את הצבור שהתחילו בסליחות, ואין לו פנאי לומר תיקון חצות וסליחות, ועליו לבטל אחד מהם, הנכון שיאמר תיקון חצות, שהוא עיקר גדול יותר ויותר מן הסליחות. מהר"ם זכות בכת"י. עכ"ל. וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר רוח חיים (סי' א ס"ק כא). ובספר כף החיים (סי' ג אות לג).

ח. מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (ימים נוראים הלכות סליחות הלכה יג). וכתב שם במקורות וז"ל: מרן החיד"א בספר עבודת הקודש במורה באצבע (אות רמד). ובתיקוני הזהר (תיקון ע) איתא, ומאן דמשתמע קליה בצעקה בלא דחילו ורחימו, עליה כתיב וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה'. אבל אם הצעקה באה בהכנעה, וביראת ה', ובבכיה, ומתוך כאבו וצערו צועק על מעשיו, עליו נאמר צעקו וה' שמע ומכל צרתם הצילם. וכדאיתא בר"ה (טז:) א"ר יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה, שנאמר צדקה תציל ממות. צעקה, שנאמר ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם וכו'. וכ"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ג), מדרכי התשובה, להיות השב בתשובה צועק תמיד לפני השי"ת בבכיה ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כחו וכו'. ובזוה"ק (שמות דף כ.) הפליגו במעלת צעקה זו שנקראת צלותא שלימתא ולא הדרא ריקניא ועל ידה נוחל עוה"ז ועוה"ב. והובא בכף החיים פלאג'י (סי' יא אות כב).

עוד כתב הרב (שם הלכה יח) וז"ל: החי יתן אל לבו בעת אמירת הוידוי והסליחות, לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה שלמה, ולהוסיף מצות ומעשים טובים, בהתקרבו ליום הדין שאז שוקלים זכויותיו ועונותיו של כל אדם.

ט. נר ציון (דף עד הלכה יד).

י. הנה אע"פ שלפי מנהגי ק"ק בית אל [המקובלים] אומרים ארבעה פעמים [אחד קודם רחמנא אדכר לן, ואחד אחר רחמנא, ואחד אחר אנשי אמונה, ואחד אחר תמהנו] כנגד ד' אותיות הוי"ה ב"ה וכן הוא בסידור רב שר שלום שרעבי זצ"ל. וכן בסידור היר"א ועוד. וכ"כ בספר כתר שם טוב גאגין (ח"ו דף 14) וז"ל, טעם למנהג ק"ק בית אל שאומרים הי"ג מידות ארבעה ולא חמשה, משום שכן שם אותיות הוי"ה. ובסידור הכוונות שבידי בכתב יד מר זקני הוא איש האלהים רב שר שלום שרעבי ז"ל הם ארבע. ועיין בדב"ש למהר"א עפג'ין (ח"ט דף קיז) שסיכם שאין לומר יותר מארבע ויעבור כי כן המנהג, וכ"כ הכה"ח (סי' תקפא ס"ק כה). מ"מ לפי הפשטנים אומרים חמשה פעמים "ויעבור" במהלך הסליחות, כנגד חמשה חומשי תורה. וכ"פ מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (ימים נוראים הלכות י"ג מדות הלכה ד) וז"ל: המנהג פשוט לומר בסליחות חמש פעמים י"ג מדות, א) אחר שבט יהודה בדוחק ובצער קודם תחנת "רחמנא". ב) אחר תחינת רחמנא. ג) אחר אנשי אמונה אבדו. ד) אחר תמהנו מרעות. ה) בסוף הסליחות. אחר זכרון לפניך בשחק שבסוף הפיוט "אם אפס". וכן הוא בסליחות שנדפסו במחזורים של ראש השנה. ע"כ. וכ"כ החסיד ר' אליהו מני זצ"ל בשו"ת תנא דבי אליהו (במנהגים עמוד תי), שאף שבק"ק "בית אל" אין אומרים י"ג מדות שאחרי הפיוט "אם אפס", הנה לא נודע טעמם, ולכן אין לשנות ממנהג העולם שאומרים י"ג מדות בסליחות אחר "אם אפס". וכן המנהג בישיבתנו הקדושה ק"ק חסידים "נהר שלום" מזמן מו"ר מו"ר המקובל האלקי כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל לומר ה' פעמים ויעבור.

יא. כמו שנאמר במשה רבנו ע"ה וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו, וביאר רבנו האריז"ל בשער הליקוטים (כי תשא פרק לד) שקד ונשתחוה מאימת הקב"ה ושכינתו ופחדו, ולמד לדורות דברים אלו, לאומרם באימה וביראה ובפחד וחלחלה.

וכ"פ מו"ר החיד"א (במורה אצבע סי' ג) בעניית י"ג מדות יזהר לאומרם כהוגן בכונה שלימה כי רבו סודותיהן והדברים עומדים ברומו של עולם. ובברכ"י (סי' תקפא) הוסיף דאסור להזכיר י"ג מדות שלא בכוונה.

יב. שעה"כ (דף מג ע"ד).

ועי' בתוס' (ר"ה יז: בד"ה שלש עשרה) שהביא דדעת ר"ת למנות ב' שמות הוי"ה הראשונים מי"ג המידות, ודעת רבנו ניסים גאון למנות רק שם הוי"ה השני, ולפ"ז מונה נוצר חסד לאלפים בתרי. אמנם כתב על זה מרן החיד"א (בהגהת ברית עולם על ספר חסידים סי' מ) דאחרי שהתוס' חתרו למצוא מניינם ונחלקו בזה, א"כ בהגלות נגלות הכרעת רבנו האריז"ל ע"פ הזוה"ק, נפשט הספק ואזלינן כוותיה.

יג. בא"ח (שם אות ד). אמנם לדעת מו"ר מופת הדור (הליכות עולם ח"א פר' כי תשא הלכה ג ובחזון עובדיה ימים נוראים הלכות י"ג מידות הלכה ז), כיון שיש מחלוקת בין הפוסקים והמקובלים במנין הי"ג מדות, ומאיזו תיבה מתחיל מניינו ומה הוא סדרן, לכן אין למנותם באצבעות אלא יאמרו בסתם, מכיון שאין בידינו להכריע בדבר, וקמי שמיא גליא סדרן.

יד. בא"ח (פר' כי תשא אות י') בשעה שאומר "ויעבור" ישחה מעט, ויזקוף בשם כשאומר ה' ה' אל רחום וחנון, וטוב שירים קולו, ובתנאי שלא ילעיגו הבריות, כ"כ בחסד לאלפים. ושאלתי לידידינו הרה"ג מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג קהל חסידים בבית אל יכב"ץ בעה"ק ת"ו, וכתב לי המנהג פשוט ששוחין מעט בתיבת ויעבור ה' על פניו, ובתיבת ויקרא מגביהין ראשם, וגם בתיבת ה' ה' שוחין מעט, ועיין שיורי ברכה (סי' קלח) ושלמי ציבור (דף קמט.), וכפי הסוד לא נמצא טעם לזה בהדיא, אמנם הלומד הכונות בדקדוק ורוצה לעשות סמך למנהג יוכל בנקל. ואני קבלתי, שבתיבת ה' ה' להגביה רגליו, ולא מצאתי לזה גלוי בספרי הפוסקים, ואעפ"כ אני נוהג כן, שאם לא יועיל לא יזיק. עכ"ד נר"ו.

ובברכ"י (שיורי ברכה סי' קלא ס"ק ו) כתב, בשם מהר"ם ממודינא שכתב בשם מהר"י קולון (בליקוטים כתב יד), וכ"ה בשלמי ציבור (דף קמט.) דאף על גב דזוקף בשם, שאני הכא דאחר י"ג מדות כתיב וימהר משה ויקוד, ומיהו אין לכרוע אלא ישוח מעט ע"כ.

טו. בא"ח (שם אות יא) יזהר להטעים הפסק אשר בין ה' ה' כי סודו גדול, ומי שאינו מטעים אותו עונשו גדול וכנז' בחס"ל ע"ש, ועיין בשעה"כ, גם עיין בספר הלקוטים הנדפס בעה"ק ירושלים תוב"ב (בפרשת כי תשא) מה שהאריך בסוד הנז' וסוד הפָּסֵק, ע"ש.

טז. כ"פ מו"ר הראשל"צ כה"ר מרדכי אליהו זיע"א וכ"כ בסידור קול אליהו (עמוד קנח). וכ"פ מו"ר מופת הדור בהליכות עולם (ח"א פר' כי תשא הלכה ב) שאם הציבור ממהרים והוא קורא לאט והוא באמצע י"ג מידות והציבור גמר יאמר ההמשך בטעמים כקורא בתורה. ועי' במה שכתב מורנו הגאון הגדול חכם בן ציון בספרו אול"צ (ח"ב פרק ט תשובה א בהערה) שאם אומר יחיד בטעמים יגיד עד סוף הפסוק ונקה לא ינקה עד על רבעים, כדי שיראה דרך קריאה וכן כדי שלא לומר חצי פסוק וכ"כ בכה"ח (סי' קלא ס"ק כג) עי"ש.

יז. פרקי דרבי אליעזר (סוף פרק מו).

יח. כה"ח (סי' תרז ס"ק טז) בשם הרמ"ע מפאנו.

יט. כן מובא בסידורי הרש"ש זיע"א וכן הוא בסידור היר"א (ח"ב דף סז) עשה למען יוסף דוד פנחס ושלמה, וכ"כ הגאון חיד"א בברכ"י (סי' תקפא אות ג), מועד לכל חי (סי' א אות לד). אמנם מורנו ורבנו מרן הבא"ח כתב שבסידורי הרש"ש לא נזכר פנחס, ודבריו הובאו בספר הוד יוסף (סי' פב) וז"ל: תשובה. ז"ל מהר"ח ידידינו נר"ו, דע כי מה שכתוב בספר תיקון תפלה שצריך לומר למען יוסף דוד ושלמה, הוא כפי מה שנמצא כתוב בסדור הסליחות של הרש"ש ז"ל, והנה שם הן ברחמנא אדכר לן, והן בעשה למען אברהם וכו', סדר הכוונות כך, אברהם (חסד), יצחק (גבורה), יעקב (ת"ת), משה (נצח), אהרון (הוד), יוסף (יסוד), דוד (מל'), פנחס (יסוד דנוקבא), שלמה (יסוד דאימא), אך בעשה למען אברהם יצחק ויעקב וכו', שם לא סדר כוונות בשמות הצדיקים הנז' כלל. ושם כתוב עשה למען יוסף דוד ושלמה לא נזכר פינחס, ולכן בספר תיקון תפלה לא נזכר פינחס כמ"ש שם.

ובספר בוקר לאברהם (לאחד חכם אחרון משנת תקכ"ד) כתב שהסדר כך. עשה למען אברהם יצחק ויעקב (חג"ת), עשה למען משה ואהרון (נצח והוד), עשה למען יוסף ודוד (יסוד ומל'), עשה למען פנחס (יסוד דנוק'), שלמה (יסוד דאימא), הרי החכם הנז' כתב מדעתו בזה כוונות הנז', וגם הזכיר פינחס וחברו עם שלמה. אך באמת אין לסמוך על דבריו. ועיקר הוא כפי סדור הרש"ש ז"ל, ששם לא הזכיר כוונות בזכירות שמות הצדיקים בעשה למען אברהם וכו'. וגם לא הזכיר פינחס, אלא את יוסף בלבד שחברו עם דוד ושלמה. ועוד בלאו הכי יש להקשות על החכם הנז' שכתב בסדר רחמנא ושאר מקומות את פינחס קודם דוד, וזה תימא, כי רבנו הרש"ש ז"ל סדר פינחס אחר דוד, וטעמו ונימוקו עמו, שכן הוא באמת, דדוד הוא מלכות, ופינחס הוא בחינת יסוד דמלכות. וכן מפורש יוצא מרבנו האר"י ז"ל שפינחס הוא לתתא מדוד. ודבר זה הוא מוכרח כאשר כתבתי בס"ד במקום אחר.

גם יש להקשות מדידיה אדידיה, כי הכא בסדר עשה למען וכו', נקט פינחס אחר דוד, ובמקומות הנז' נקט פינחס קודם, על כן נראה דאין לסמוך כי אם על פי סידור הרש"ש ז"ל. והנה בספר חמדת ימים, אשר הרב הנז' הולך אחריו, גם כן לא סדר כוונות במקום זה בשמות הצדיקים הנז', וכתב שם (דף קטו ע"א) וז"ל, בנוסח עשה למען אברהם וכו', אין להוסיף על אלה כמ"ש למען משה ואהרון ושמואל ולמען י"ב שבטי נחלתך, כי בכוונה הוזכרו אלה בלבד, ולא הזכירו יוסף ופינחס, וכל המוסיף גורע עכ"ל. הנה תמצא שבספר חמ"י ערער על אמירת יוסף, ואפשר כי לכן בסדורים הנדפסים לא הזכירו יוסף ופינחס, כי הלכו אחריו בזה שכן דרכם על הרוב. אך אנחנו אצלנו עיקר מה שכתוב בסדר הסליחות של רבנו הרש"ש ז"ל, ושם כתוב למען יוסף דוד ושלמה ולא הזכיר פינחס. ובודאי שיש טעם בדבר, ונראה לומר טעם בזה, אך אין להאריך בו פה עכ"ל.

ופלא הוא שבכל סדורי הרש"ש לפנינו מופיע פנחס, וכן שמענו מהחכמים בירושלים שאומרים ומזכירים יוסף דוד ופנחס, וכן מנהגינו בק"ק חסידים "נהר שלום" תכב"ץ. ועיין בספר רב פעלים (ח"ג סי' מא) ששם כתב הרי"ח הטוב להזכיר פנחס, ועיין עוד מועד לכל חי (סי' א אות לד).

כ. פע"ח (דף קכח ע"ב). ועי"ע בספר תורה לשמה (סי' תקכג) דבסליחות יש י"ב אלפא ביתא כנגד י"ב בחינות עליונות שבאצילות כנודע, שהם עתיק, נוק' דעתיק, א"א, נוק' דא"א, אבא, אמא, יש"ס, תבונה, ז"א, נוק', יעקב, רחל, וזה סדרן: א. רחמנא אדכר לן. ב. אנשי אמונה. ג. תמהנו מרעות. ד. או"א אל תעש. ה. וידוי ע"ס אשמנו בגדנו. ו. אשמנו מכל עם. ז. אלהינו שבשמים. ח. עננו אבינו. ט. אדון הסליחות. י. עשה למען אמתך. יא. לדוד אליך ה' דנפילת אפים. יב. אליך ה' נשאתי עיני. ועל כן אין לדלג שום אחד מן האלפא ביתא שבסליחות, דמגרעות נתן, וראוי שיאמרום כפי סדרן.

כא. כ"כ הרמ"א (שם סעי' א) וז"ל: וידקדקו לחזור אחר שליח צבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא, שיתפלל סליחות וימים נוראים. וכ"כ הלבוש (סי' תקפא) ובחיי אדם (הלכות ראש השנה כלל קלח הלכה ד) ובכנסת הגדולה (בהגהות הטור או"ח סי' תקפא אות ד).

כב. מנהג ק"ק בית יעקב חברון שו"ת תני דבי אליהו (ס"ק סו)